<h1>ספר התדיר הלכ' טריפות סימן ס"ג</h1>
<h2>דף מג.</h2>
מרה. ניקבה המרה במקום הסמוכים לכבד, הכבד מגין עליה וכשירה. ואם לא נמצאת מרה בבהמה קורעין הכבד כנגד מקום מרה, אם יש בו טעם מרה כשירה, ואם לאו טריפה. ואם נמצאו שתי מרות בבהמה, אם שופכות זו לזו כשירה, ואם לאו טריפה.
כל טריפות שמנו חכמים בבהמה, כנגדן בעוף טריפה. ויש איברים בעוף שאינן בבהמה שהעוף נטרף בהן. קרקבן וכיס שלו, אם ניקבו שניהם זה כנגד זה טריפה. ואם ניקב אחד מהם או ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשירה. הקרקבן אדום וכיס שלו לבן, אם נשתנה האדום ללבן והלבן לאדום טריפה.
<h2>דף נ.</h2>
ניקבו הדקין אע"פ שליחה סותמתן טריפה. ואם ניקב לחבירו, חבירו מגין עליו וכשירה. ואם יצאו בני מיעיה והיפך בהן והחזירן טריפה. ואם החזירתן מעצמה על ידי נשימה וגינוח כשירה.
חלחולת. חלחולת היא הכרכשא. ניקבה במקום שירכים מעמידים אותה או אפילו ניטל כל הדבק לצד חוץ ונשתייר ממנו כדי אחיזה כשירה. ואם ניקבה שלא במקום הדבק אפילו במשהו טריפה.
<h2>דף נ:</h2>
המסס ובית הכוסות המסס ובית הכוסות ניקבו זה לזה כשירה. ואם ניקב אחד מהן לחוץ טריפה. כרסות כרס החיצונה נקרעה רובה אע"פ שאין בקריעתה טפח או שנקרעה בה טפח אע"פ שאין ברובה טפח טריפה.
<h2>דף נא:</h2>
נפולה. בהמה שנפלה ממקום גבוה עשרה טפחים, שחטה לאלתר טריפה, שמא נתרסקו אבריה ואפילו אם בדק כל חללה וכל אבר שהיא נטרפת בה ומצאן שלימין טריפה. אימתי בזמן שלא עמדה ולא הלכה ולא שהתה מעת לעת בין נפילה לשחיטה. זה הכלל, אם לאחר שנפלה עמדה והלכה מותר לשוחטה מיד ואינה צריכה בדיקה. עמדה לאחר שנפלה ולא הלכה מותר לשוחטה מיד אבל צריכה בדיקה כנגד כל החלל. ואם לא עמדה ולא הלכה לאחר נפילה צריך להשהותה מעת לעת וצריכה בדיקה. ואם קדם ושחטה עד שלא שהתה מעת לעת טריפה. ואין בדיקה אחרת מועיל בה. ודוקא כשנפלה שלא מדעתה, אבל אם הפילה עצמה לא חיישינן לריסוק איברים משום דאמידה נפשה.
<h2>דף נב.</h2>
צלעות. י"א צלעות גדולות ובהן מוח נמצאין בבהמה מצד אחד וכן מצד השני. וכולן עשרים ושתים. אם נשתברו מהן שתים עשרה ושבירתן מחציין כלפי שדרה טריפה. ואם נשתברו מחציין כלפי חזה כשירה. ואם חציין, אפילו כולן מצד אחד כשירה, אך שיהיו חוליות השדרה קיימות. ואם נעקרה חוליא אחת אפילו בלא צלע או שנעקרה צלע אחת וחצי חוליא עמה טריפה. אבל נעקרו הצלעות בלא חוליא אינה נטרפת אלא ברוב צלעות שהן שתים עשרה כעין שבירה.
<h2>דף נב:</h2>
דרוסה. דרוסת הזאב וכל דדמי ליה בבהמה דקה טריפה. ודרוסת הארי בגסה. ובדקה שבדקה כגון גדאים וטלאים, אפילו דרוסת חתול נץ ונמיה ושועל טריפה, וכל שכן בעופות. ונץ יש לו דריסה אפילו בעופות הגדולים ממנו. ושאר עופות טמאים יש להם דריסה בעופות שכמותן, אבל בעופות הגדולים מהם אין להם דריסה. וחולדה יש לה דריסה, אבל לא בגדאים וטלאים. כלב אין לו דריסה כלל.
<h2>דף נג:</h2>
ספק דרוסה. ואם בא לפנינו ספק דרוסה שוחטין אותה ובודקין אותה מכף ירך ועד המוח, אם האדים הבשר כנגד בני מעים או שהאדימו הסימנים טריפה, דזיהרא מיקלא קלי, וסופו לנקובי בני מעים או הסימנים.
<h2>דף נד:</h2>
ואם נשמטה הירך של בהמה ואיעכיל ניביה טריפה אבל אי לא איעכיל ניביה כשירה. וזהו דאמרינן האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טריפה, ודוקא ברגליה אבל בידיה לית לן בה.
<h2>דף נה:</h2>
טחול ניקב הטחול בקולשיה, הוא צד הדק שבו, אפילו נקב מפולש כשירה. ואם ניקב בסומכיה, הוא העב שבו, נקב מפולש טריפה. ואם ניקב נקב שאינו מפולש ונשתייר בה כעובי דינר זהב כשירה. ואם ניטל הטחול לגמרי כשירה.
שלפוחית. היא האם שניטלה כשירה. ויש אומרים אם נימוקה טריפה. כליות. ניטלו הכליות או ניקבו כשירה. ואם לקתה בכוליא והגיע לקותה במקום חריץ טריפה. ואם מליאה מוגלא או אפילו מים זכים סרוחים טריפה. הקטינה הכוליא בבהמה דקה עד כפול, בבהמה גסה עד כענבה בינונית טריפה. ואם היא גדולה משיעור זה כשירה. ואין מצמצמין את השיעור. בעלת כוליא אחת או בעלת שלש כוליות כשירה. כתב רבינו חננאל ז"ל נבראת בשלש כוליות והקטינו שתים מהן טריפה.
גלודה. בהמה שנפשט עורה על ידי חולי או על ידי אדם טריפה. ואם נשתייר ברוחב סלע על פני כל השדרה כולה כשירה. פחות מכאן טריפה. ושיעור סלע מפרשי לה היקפו שני טפחים ורוחבו שני שלישי טפח.
<h2>דף נו.</h2>
כל טריפות שמנו חכמים בבהמה, כנגדן בעוף טריפה. ויש איברים בעוף שאינן בבהמה שהעוף נטרף בהן. קרקבן וכיס שלו, אם ניקבו שניהם זה כנגד זה טריפה. ואם ניקב אחד מהם או ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשירה. הקרקבן אדום וכיס שלו לבן, אם נשתנה האדום ללבן והלבן לאדום טריפה.
<h2>דף נו:</h2>
נפלה באור ונחמרו בני מיעיה, אם הלב והקרקבן והכבד, שדרכן להיות אדומים, נשתנו והוריקו טריפה. והדקין שדרכן להיות ירוקים נשתנו והאדימו טריפה.
ניטל הזפק או ניקב כשר. גגו של זפק הנמתח עם הוושט נידון כוושט ואסור בנקב במשהו. ראשו השני הנמשך עם הדקין נידון כדקין ואסור בנקב במשהו.
ניקבו הדקין אע"פ שליחה סותמתן טריפה. ואם ניקב לחבירו, חבירו מגין עליו וכשירה. ואם יצאו בני מיעיה והיפך בהן והחזירן טריפה. ואם החזירתן מעצמה על ידי נשימה וגינוח כשירה.
<h2>דף נז.</h2>
נשתברו גפיה בכל מקום כשירה. ואם נשתברו ממקום חיבורן בגוף יש לחוש שמא ניקבה הריאה וצריכה בדיקה יפה. ושמוטת גף בעוף טריפה. צומת הגידין. שלשה פרקים יש ברגל העוף. פרק התחתון שעליו כעין קשקשים היא הארכובה אפילו נחתך כולו כשר. אבל אם נחתך בראשו או נשבר בראשו במקום חיבורו לאמצעי טריפה לפי שבאותו הדבק נצמתין הגידין. פרק האמצעי בו צומת הגידין, מחציו כלפי הרגל אם נשבר העצם אפילו לא יצא לחוץ צריך לבדוק צומת הגידין אם הן כולן שלימין שהן י"ו גידין ובשר ועור חופין את רוב עוביין כשר. ואם חסר [מן הגידין אפילו אחד] אע"פ שעור ובשר חופין את רובו טריפה. ומחציו כלפי הגוף אין שם תורת צומת הגידין. לפיכך אם נשבר העצם אם עור ובשר חופין את רובו העוף כשר והאבר גם כן. ואם לאו הכל אסור. ופרק השלישי הוא הרחב הדבק בגוף. ואם נשבר ואין עור ובשר חופין את רובו [טריפה. וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו] לא יפתח וירחיב את המכה, אלא ימתח באבר לאחר שחיטה ויקרב השברים זה לזה כמו שהיו שלימים, ויעיין בעור ובבשר, אם חופין את רובו כשר, ואם לאו אסור.
והבשר המגין על שברת העצם בכל מקום להכשירו, צריך שלא יהא מרוסס וממוסמס, שאם נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו. והיכי דמי נתמסמס כל שהרופא גוררו ומעמידו על הבשר חי. וכל מי שאינו בקי במיסמוס הבשר היטב יהא נוטה בספיקו להחמיר.
<h2>דף נח.</h2>
ספק דרוסה וספק טריפה ששהה בזכרים שנים עשר חדש, ובנקבה עד שתתעבר ותלד בבהמה וחיה, ועד שתטעון בצים בעוף. אחרי כן אינן צריכות בדיקה.
<h2>דף נח:</h2>
נולדה ברגל [אחת] או בשלש. ואם נמצא לבהמה שלש רגלים או שנולדה ברגל אחת, לאחריה טריפה, לפניה כשירה.
<h2>דף עו.</h2>
צומת הגידין. בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה דהיינו פרק התחתון, היא הארכובה הנמכרת עם הראש, כשירה. ואם רוב הבשר קיים גם האבר מותר. ומן הארכובה ולמעלה, הוא עצם קטן בראש הארכובה, אם לא ניטל צומת הגידין ונשבר העצם ויצא לחוץ, אם רוב הבשר קיים ועור ובשר חופין את רובו, הבהמה כשירה וגם האבר מותר. ואם אין רוב הבשר קיים ואין עור ובשר חופין את רובו, גם הבהמה טריפה אע"פ שצומת הגידין קיים. ואם ניטל או נפסק צומת הגידין אפילו לא נשבר העצם ואפילו עור ובשר חופין את רובו טריפה. וכמה הוא שיעור צומת הגידין. בגסה ארבע אצבעות. בדקה, בליטי הוו צומת הגידין, בליעי לא הוו צומת הגידין. אלימי הוו צומת הגידין. קטיני לא הוו צומת הגידין. חיורי אי נמי זיוגם אע"ג דלא הוו חיורי הוו צומת הגידין. אישוני הוו צומת הגידין, רכיכי לא הוו צומת הגידין. [ע"ב] תלתא חוטי הוו, חד אלים ותרי קטיני. איפסיק אלימא ולא איפסיקו קטיני כשירה, דהא איכא רוב מנין. איפסיקו קטיני ולא איפסיק אלימא כשירה, דהא איכא רוב בנין. ולא מיטרפא עד דאיפסיקי תרי קטיני וחד אלימא. ואם נפסקו שלשתן ונשתייר מכל אחד ואחד כחוט הסרבל כשירה. ואין דין צומת הגידין אלא ברגלים אחרונות אבל הראשונות שלפנים אפילו למעלה מהארכובה כשירה.
<h2>דף עו:</h2>
נשתברו גפיה בכל מקום כשירה. ואם נשתברו ממקום חיבורן בגוף יש לחוש שמא ניקבה הריאה וצריכה בדיקה יפה. ושמוטת גף בעוף טריפה. צומת הגידין. שלשה פרקים יש ברגל העוף. פרק התחתון שעליו כעין קשקשים היא הארכובה אפילו נחתך כולו כשר. אבל אם נחתך בראשו או נשבר בראשו במקום חיבורו לאמצעי טריפה לפי שבאותו הדבק נצמתין הגידין. פרק האמצעי בו צומת הגידין, מחציו כלפי הרגל אם נשבר העצם אפילו לא יצא לחוץ צריך לבדוק צומת הגידין אם הן כולן שלימין שהן י"ו גידין ובשר ועור חופין את רוב עוביין כשר. ואם חסר [מן הגידין אפילו אחד] אע"פ שעור ובשר חופין את רובו טריפה. ומחציו כלפי הגוף אין שם תורת צומת הגידין. לפיכך אם נשבר העצם אם עור ובשר חופין את רובו העוף כשר והאבר גם כן. ואם לאו הכל אסור. ופרק השלישי הוא הרחב הדבק בגוף. ואם נשבר ואין עור ובשר חופין את רובו [טריפה. וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו] לא יפתח וירחיב את המכה, אלא ימתח באבר לאחר שחיטה ויקרב השברים זה לזה כמו שהיו שלימים, ויעיין בעור ובבשר, אם חופין את רובו כשר, ואם לאו אסור.
<h2>דף עז.</h2>
והבשר המגין על שברת העצם בכל מקום להכשירו, צריך שלא יהא מרוסס וממוסמס, שאם נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו. והיכי דמי נתמסמס כל שהרופא גוררו ומעמידו על הבשר חי. וכל מי שאינו בקי במיסמוס הבשר היטב יהא נוטה בספיקו להחמיר.
